האקומי - דף הבית
(מאת מיכל ברנע-אסטרוג)
"The basic task of helping professionals in general, and psychotherapists in particular, is to become full human beings, and to inspire full human beingness in others who feel starved about their lives."
(Chogyam Trungpa) 1
בעשרים השנים האחרונות לחייו ראה רון קורץ את השיטה שייצר באופן שונה מאשר בתחילת דרכו. הוא פישט ועידן אותה, וכן החל להתייחס אליה כאל שיטה של Assisted Self-Study: כלומר, כאל דרך לתמיכה בתהליך החקירה העצמי של אדם אחר. כדי שאדם יוכל לתמוך בתהליך של זולתו עליו ראשית להכיר היטב את ההרגלים האוטומאטיים המנהלים אותו, ולעבור איתם כברת-דרך מספיקה כך שהוא יוכל לדאוג, עד כמה שאפשר, שהם לא יעמדו בדרכו של האדם לו הם מתכוונים לסייע. במקביל, עליו גם לטפח הרגלים מועילים הקשורים בקשב, תפיסה ונוכחות. כך, משיטת פסיכותרפיה הפכה האקומי לגישה אינטרסובייקטיבית מקיפה יותר, המעמידה במרכזה את יכולתו של האדם המסייע לפנות עצמו מן המפריע, ולהוות הקשר אידיאלי בו יכול להתרחש מאליו תהליך הגילוי והריפוי.
מחקרים שניסו לברר מהם הגורמים הקובעים את מידת הצלחתו של תהליך טיפולי, מראים, אולי לא במפתיע ש:
"the largest variation in therapy is accounted for by preexisting client factors, such as motivation.... Therapist personal factors account for the second largest proportion of change, with technique variables coming in a distant third." 2
מאהוני מדווח שהשפעתו של המטפל כאדם נמצאה גדולה פי שמונה מזו של גורמים הקשורים לטכניקות טיפוליות. טיב אנושיותו של המטפל, וטיבה של מערכת היחסים שביכולתו לעודד וליצור במשותף עם המטופל, הם הגורמים המכריעים שיקבעו את איכותה של העזרה המקצועית שהוא יצליח להגיש:
"The ‘person’ of the therapist, and the ‘therapeutic alliances’ she or he is capable of encouraging and co-creating, are much more central to the quality and effectiveness of professional services than are the specific techniques, explicit interpretations, and theoretical scaffoldings for structuring and enacting the experience of psychotherapy.... The bottom line here is that humans can, indeed, help other humans change. It is the quality of their (our) relationships with other humans that most powerfully influences the quality of lives and the pace and direction of the developments within them. 3
האקומי בגרסתה הנוכחית יוצאת מתוך הבנות מסוג זה, ומעמידה במרכזה את טיפוחם של אותם היבטים שנמצאו כחשובים ביותר לפסיכותרפיסטים וכהכרחיים להצלחתו של הטיפול: משאביו האישיים של המטופל, עמדתו המנטאלית של המטפל ואיכותה המרפאת של מערכת היחסים ביניהם. דרך העבודה מדגישה את המצב התודעתי בו שרויים השותפים לתהליך ואת אופנות נוכחותו של איש המקצוע כאדם. מעל ומעבר לכלים הטיפוליים המובחנים שהינם חלק בלתי נפרד מיעילותה של השיטה, מפתחים העובדים בדרך זו את "אנושיותם המלאה". זוהי המיומנות האמיתית העומדת ביסודם של כל גילוי אותנטי, של כל ריפוי עמוק, של כל מה שטוב ומיטיב במערכת יחסים טיפולית או שאינה טיפולית, מקצועית או כלל אנושית.
הגישה של האקומי ליצירת מערכת יחסים מרפאת מדגישה בראש ובראשונה "נוכחות אוהבת". נוכחות אוהבת (Loving Presence) היא עמדה תודעתית הקשורה לאיכויות מסויימות של קשב, תפיסה ורגש, והיא המיכל או המצע הבסיסיים ביותר של השיטה, המהווה נקודת מוצא של דרך העבודה וההתייחסות לזולת בשיטה זו. זהו מעבר מנטאלי שהעובדים בדרך זו לומדים לעשותו באופן רצוני. הנוכחות האוהבת איננה 'משקפיים ורודים' או 'חשיבה חיובית'. בתוך גישת הנוכחות האוהבת יש למרכיב הנוכחות מקום מרכזי, ומשמעו עיניים פקוחות לרווחה גם אל מול הסבל, המגבלה והקושי. דונה מרטין, ממפתחות שיטת האקומי כותבת:
"Loving Presence emerges spontaneously as a way of being, rather than something you do. Yet, being in loving presence gives tone and form to everything you do and this has a powerful effect. In therapy, this sets the tone for the whole relationship. It is perhaps the only way of being truly non-violent. It by-passes resistance. It transcends the use of methods and techniques. It is natural, enjoyable, respectful, nonhierarchical, and mutually nourishing." 4
נוכחות אוהבת אינה מיועדת רק לתרפיסטים. זוהי נקודת מבט המהווה אלטרנטיבה לצרות עין, לביקורתיות ולשיפוטיות, לשחיקה ולשיעמום. זוהי דרך להזין אחרים ולהיות מוזן על-ידם, מעצם היותם בני אדם, מעצם היותם אנושיים, בעלי יופי ושלמות אוניברסאליים כפי שהם. בכל מרחב בינאישי שהוא, חוויית הנוכחות האוהבת היא טרנספורמטיבית ותרפויטית בפני עצמה.
ויניקוט ניסח בבהירות סוגייה הנוגעת לכך:
"מה רואה התינוק כשהוא מסתכל בפני האם? טענתי היא שבדרך-כלל התינוק רואה את עצמו. במילים אחרות, האם מסתכלת בתינוק, ומראה פניה קשור למה שהיא רואה שם. [...] אני מבקש שאותו הדבר, שאמהות האוהבות את ילדיהן מיטיבות לעשותו בטבעיות, לא יילקח כדבר מובן מאליו." 5
Gathering Fish, לא ניתן להפריז בחשיבותו של מה שמוצא המטופל בעיני המטפל, וגם לא ניתן לזייף את הנשקף ממבטו. שהרי מה שבוקע מפניו של אדם כשהוא מתבונן בזולתו הינו מכלול התחושות המתעוררות בו במחיצתו, או גישתו כלפיו. אם המטפל רואה את האדם שעימו כפגום, כטעון תיקון, כמוגבל או כשגרתי – אזי מרכיב ראשוני הנחוץ לשם ריפוי נעדר כבר למן ההתחלה. מי שמביט באחר מבעד לעמדת הנוכחות האוהבת, מביט בו מתוך פליאה וסקרנות אוהדת. הוא חש אותו, נמצא איתו מתוך הכרת תודה ותחושת שותפות אנושית עמוקה. הוא מלא הערכה כנה כלפיו, נותן אמון ביכולותיו ושואב השראה מכוחותיו ומן הטוב שבו. הנוכחות האוהבת של האקומי מפתחת ומגלה את אנושיותנו המלאה, אותו היבט מיטבי אוניברסאלי שלנו המסוגל לחוש כך כלפי האדם באשר הוא, קצת כמו "אם טובה" ברגעי החסד שלה עם תינוקה. זהו אותו היבט המתגלה כאשר אנו מסוגלים להניח בצד את כל ההרגלים המצמצמים והמכווצים, ולהיות שם באמת, נוכחים במלואנו עבור הנעזר בנו.
הנוכחות האוהבת היא הטון הראשון המסתמן בחלל הטיפולי של שיטת ההאקומי, ואליה מצטרפים ההתמקדות בחווייה הנוכחית, הגישה הניסויית והעדר התלות במילולי ובמושגי (במובן מסויים כלולים כל אלה מראש בגישת הנוכחות האוהבת). נימות תודעתיות אלה נארגות יחד ליצירת מרחב המזמין אנושיות שלמה, ומניעות את תהליך הריפוי כולו.
בהאקומי מפתחים יכולת התבוננות שקטה פנימה בחוויה הנוכחית על כל המישורים המרכיבים אותה: תחושות גופניות, רגשות, מחשבות, דימויים וזיכרונות, משמעות ותובנות. מצב זה של קשב פתוח נועד להחזיק אצל המטופל חלל פנימי המזמין אליו את מה שרוצה לעלות מן הלא מודע, ומאפשר תודעה גמישה ורצפטיבית; תפקידו לתמוך ביכולת לחוות חוויות חדשות, להשתנות ולהתרפא. עבור המטפל, מצב התודעה המרווח מאפשר פתיחות לקליטה מעודנת של המטופל כפי שהוא, וראייה מעמיקה אל תוך הדפוסים האוטומאטיים המכוונים אותו, מנקודת מבט לא שיפוטית ומלאת חמלה והערכה. מצב זה הוא פתוח ורגיש, ולכן יש צורך ב'נוכחות אוהבת' כדי לשהות בו בביטחה בחברת אחרים. במצב מודע ופתוח זה נערכים ניסויים פשוטים שמטרתם לגלות את הדפוסים האוטומאטיים השולטים באדם ומגבילים אותו. ניסוי כזה יכול להיות מחווה פיסית כלשהי או האזנה למשפט מסויים האמורים לגעת בחומרי ליבה חשובים.
כאשר נדמה למטפל שהוא מזהה סימן (indicator) להימצאותה של סוגייה טעונה, במקום להציע פרשנות הוא מציע בחינה ישירה של ההיפותיזה. לדוגמא, מטופל המביט במטפל מזווית העין ותוך הפנייה חלקית של ראשו במקום להישיר אליו מבט - ייתכן שנושא האמון טעון עבורו, ומקושר לאירועי עבר קשים ולסבל או למגבלה בהווה. במקרה כזה עשוי המטפל להזמין אותו להפנות באיטיות רבה ותוך קשב רב למתעורר בו את מבטו או את ראשו כך שיביט ישירות במטפל, או להיפך – להפנות באופן מודע ומכוון את מבטו הלאה ממנו. לחילופין, הניסוי יכול להיות מילולי. המטפל יזמין את המטופל להיות קשוב למתעורר בו כאשר הוא אומר לו בשקט: "אתה יכול לסמוך עלי". ניסויים כאלה אינם סוגסטיה, ואינם מיועדים לשכנע או לתקן. הם מתבצעים תוך שיתוף פעולה מלא עם המטופל, אך ורק במידה והוא מעוניין בהם, ורק כשהוא מסמן כי הוא מוכן לכך. הרעיון הוא לקחת את אותם הרגלים הנותרים בדרך כלל בלתי-מודעים ואוטומאטיים לחלוטין, ולבצעם הפעם באיטיות ובמודעות מלאה. אז מתעוררות מגוון תגובות רגשיות, מחשבתיות וגופניות מפתיעות או מוכרות, המסייעות למטופל לבוא במגע עם חומרים לא מודעים, המשפיעים על חייו ועל יכולתו להיות מאושר ואותנטי ולקיים מערכות יחסים בריאות ומיטיבות. בגרסה זו של השיטה, אין מפה או טבלה מוכנות מראש המתייגות סימנים המצביעים אל עבר הלא מודע, או לעבר הרגלים ותבניות. המטפל בשיטת האקומי קשוב לאדם שעימו רגע אחרי רגע, קולט את התבטאויותיו, ובעקבותיהן יוצר ניסוי מתאים, או תומך בדרכים אחרות בצעד הבא שרוצה לקרות. צורת התבוננות זו הינה מדוייקת ומכווננת, אך היא אינה נאחזת בצורך להבחין, והינה נינוחה וחסרת מאמץ. בסקרנות אמיתית וללא ניסיון לדחוף לכיוון כלשהו, מתבוננים ביחד בתגובות העולות מן הניסוי. תוך תשומת לב מתמדת לדקויות החווייה המתבטאות בדרכים שונות, ותוך סיפוק ההכלה הדרושה, מתקדמים בעקבות התגובות הללו ובוחנים את התבניות ההרגליות שהן חושפות. מה שמוביל את התהליך הם ביטוייו הלא מילוליים של הלא-מודע, המציג עצמו כל העת בפני המטפל בשיטה זו.
Meeting the Zebra, הגופני והבלתי מושגי נתפסים בגרסה זו של האקומי כדרך המלך אל הלא מודע האדפטיבי. הלא מודע האדפטיבי כולל את אותם דפוסים הרגליים שהתפתחו כתגובה להתנסויות קשות (בדרך כלל בינקות ובילדות), והפכו מהתנהגויות בעלות ערך הסתגלותי לגורמי סבל הפועלים באופן נוקשה ואוטומאטי. ככאלה, הם מנהלים את חיינו מבלי שתהיה לנו מודעות כלפיהם, ומבלי שתהיה לנו שליטה על השפעתם עלינו. המטפל בשיטת האקומי מיומן בתשומת לב למישור הלא מילולי, על התבטאויותיו הדקות והמעודנות ביותר: הוא מבחין בסממנים גופניים או לא מילוליים אופייניים אצל המטופל, ומשתמש בהם כדרכי גישה המובילות דרך השכבות הגיאולוגיות שהצטברו מעליהן - ישירות אל החוויות שיצרו אותן בעבר. הוא מזמין בעדינות את המטופל לבוא עימן במגע ולחקור אותן, וזאת, כאמור, על ידי יצירת אותן התנסויות פשוטות המעוצבות בהתאם לצרכיו של אותו האדם ברגע ההווה, והמאפשרות לחומרים בעלי מטען רגשי משמעותי ולהרגלים מן לא-מודע האדפטיבי לעלות אל פני השטח. כאשר אנו מתקרבים לאלה, מתעוררים עימם באופן טבעי גם רגשות וזיכרונות, ומצבים שונים הדורשים ויסות והכלה. המטפל מציע תמיכה בהגנות ובהתנהגויות של ניהול עצמי הנובעות ממצבים אלה, והחזקה פיזית ונפשית מתאימה. בדוגמא שנתתי למעלה, הסממן הלא מילולי היה המבט הזוויתי. זהו ביטוי של הלא מודע האדפטיבי, שיתכן מאוד שביטויים נוספים שלו נוכחים אצל אותו האדם, בגופו, בקולו, בדרך בה הוא מתנועע, מציג את הדברים ומתייחס אליהם וכן הלאה. ההפנייה האיטית של המבט או ההקשבה למילים "אתה יכול לסמוך עלי" תוך שימת לב למתעורר כתוצאה מכך בכל מישורי החווייה – זהו הניסוי. בתגובה אליו עשוי, למשל, להתעורר לפתע כיווץ או כאב בבטן או בחזה. במקרה כזה, נתמוך באיזור זה של הגוף על ידי הנחה פשוטה של כף היד עליו (ידו של אסיסטנט אם נמצא בחדר, או ידו של המטופל עצמו), והמטופל יפנה לכמה רגעים את הקשב שלו אל המקום הזה, עד שיתבהרו ויעלו עוד פרטי מידע. למשל, עשויים להתעורר הקולות הפנימיים המסרבים לתת אמון, המזהירים מסכנה או מאכזבה כזו או אחרת, או המורים בתקיפות רודפנית או בהשלמה מרירה ש"צריך להסתדר לבד". בעקבות העבודה עם הקולות האלה ובעיקר מתוך המודעות אליהם והשהייה עימם, עשויים לעלות אל פני השטח הרגשות הקשורים לחווייה או לאמונה שאי אפשר לסמוך על אף אחד, ושצריך לעשות הכול לבד. בדידות, עצב, כעס, תחושת עוול... וזיכרון או זיכרונות הקשורים להיווצרותן של חוויות קיומיות אלה: למשל, מבע פניה הכעוס, המבולבל או האדיש של האם כאשר היה פונה אליה המטופל בילדותו בעת מצוקה.
במצב של מודעות מלאה, נוכחים אז באופן חי ומוחשי החלקים הפגועים והנזקקים מן העבר, הנפגשים כעת עם משאביו של האדם כפי שהוא בהווה, ועם משאביו של המטפל או של השותפים לתהליך. ניתן אז לבחון את האירוע המכאיב מתוך מגע מלא עימו, אך לאור תבונתו וכוחותיו של האדם שהתבגר מאז (או שאינו נמצא בתנאים הקשים ההם), ובסביבה הבטוחה שמספקת הסיטואציה הטיפולית. המטפל מציע אז את החוויה הפיזית והמנטלית המיטיבה לה נדמה שהמטופל זקוק לשם רווחתו הנפשית, אותה חווייה מאזנת ומזינה שנותרה חסרה בחייו, כתוצאה מהיסטוריה אישית שהביאה להיווצרותם של הרגלים מגבילים ומכווצים. בהמשך לדוגמא שלנו, החווייה החסרה כאן עשויה להיות המפגש עם פנים קשובות, רגועות, בטוחות ואוהבות לנוכח בקשת עזרה או הבעת מצוקה. גם לשם כך יחבר המטפל התנסות שתאפשר את בחינתה של הסיטואציה הזאת ברגע ההווה. חוויות מיטיבות כאלה, כאשר הן חוזרות על עצמן ועוברות אינטגרציה, משנות את ארגונו הפנימי של האדם והופכות לחלק מרפרטואר החוויות הזמינות לו. כך מושלם מהלך שנותר בעבר ללא מענה, ומתאפשרת התרת דפוסים גורמי סבל המובילה לריפוי עמוק ולהתפתחות.
האופן בו נפרש התהליך, הדפוסים שיציגו את עצמם, הניסויים שיחוברו, התגובות שהם יעוררו, הצרכים והחסכים שיתגלו מאחוריהם ויבקשו מענה – כל אלה אינם מופיעים באופן לינארי כפי שאני מציגה אותם כאן לצורך ההסבר, והם אינם קבועים או ידועים מראש. כדי לנווט את התהליך בצורה כזאת, נדרשות נוכחות מלאה, גמישות ויצירתיות. מתוך תפיסת התלות ההדדית שביחסים הטיפוליים, המטפל בשיטת האקומי שם לב למה ש'רוצה לקרות'. במקום להגיע עם אג'נדה מובנית ולנסות לשלוט במתרחש ולכוונו לעבר יעדים מתוכננים, הוא עוקב אחר האיתותים העולים מן האדם שמולו מרגע לרגע, ופועל בעקבותיהם במה שמכונה "leading by following". הדברים מתקבלים כפי שהם, ללא קטגוריזציה והעדפה וללא מאמץ לדחוף אל עבר שינוי הנחשב רצוי. המיומנות בשיטה זו מתבטאת ביכולת לתמוך בתהליך הריפוי הספונטאני ולהימנע מלעמוד בדרכו. התנהלות כזו דורשת ויתור על הניסיון לשלוט, ואת השלתם של הרגלים ישנים החוסמים הקשבה אמיתית, סוגרים את התודעה וחוצצים בינינו לבין האחר בדרכים שונות.
העמדה התודעתית של שיטת האקומי היא יישום עמוק ביותר של התנהלות בינאישית המבוססת על מודעות ועל חמלה, על אי-אלימות ועל העדר שיפוטיות, על הקשבה אמיתית ועל נוכחות שיש ביכולתה לתמוך, להזין ולרפא. כאשר מספקים את הסביבה הבטוחה של הנוכחות האוהבת, כאשר תומכים באדם הנעזר בנו ומאפשרים לו להישאר במגע עם החווייה הנוכחית, כאשר מבחינים בסימנים המצביעים על הדפוסים המגבילים ומעוררים אותם לעלות אל המודע, כאשר מספקים לו את ההכלה וההחזקה הנחוצות לו בעדינות וברגישות – נובע תהליך הריפוי מן האדם עצמו, נפרש בפנינו מאליו ומתקדם בטבעיות לעבר יעדו האינהרנטי. אנו מוצאים עצמנו שותפים למעגל הדהוד המזין ומגביר את עצמו: דמותו של המטופל משתקפת מעינינו כפי שהיא נראית מבעד לעמדת הנוכחות האוהבת; אנושיותנו המלאה מחזקת ומאפשרת את אנושיותו המלאה שלו. יופיו האוניברסאלי מגלה ומעצים את שלנו.
לקריאה מעמיקה יותר בנושא (כולל דוגמאות קליניות), קראו את המאמר מחשבות על צרכים ראשוניים ועל הזנה לא אגוצנטרית »
1 Greg Johanson and Ron Kurtz, "Grace Unfolding; Psychotherapy in the Spirit of the Tao- te ching"
(New York: Bell Tower, 1991), p. 20.
2 Mahoney, Michael J. "Human Change Processes: The Scientific Foundations of Psychotherapy"
New York: Basic Books, 1991.
3 ויניקוט, ד.ו. "תפקיד הראי של האם והמשפחה בהתפתחותו של הילד". בתוך משחק ומציאות, תל-אביב: עם עובד, 1995.
4 Martin, Donna. "Loving Presence for Therapists", 2008. accessed july 3rd 2010
5 ויניקוט, ד.ו. "תפקיד הראי של האם והמשפחה בהתפתחותו של הילד". עמ' 129.