האקומי - התפתחות השיטה
שיטת האקומי פותחה במקורה ע"י רון קורץ, פסיכולוג מארה"ב, לפני כשלושים שנה. פסיכותרפיסטים שלמדו ממנו הקימו עימו את ה-Hakomi Institute. מאז המשיך קורץ, איש מקצוע פורה שאינו נח על שמריו - לפתח, לעדכן וללטש את דרך עבודתו, וכל זאת לאור ניסיונו הרב ולאור גוף המידע ההולך וגדל של המחקר בתחומי התצפיות בתינוקות, תיאוריות ההתקשרות והמוח האנושי, ושל המחקר הנוגע לזיהוי הגורמים האחראיים לריפוי המושג בפסיכותרפיה מוצלחת. בתהליך התפתחותי זה השילה השיטה מעליה מרכיבים שנתפסו ע"י קורץ כלא הכרחיים או כמגבילים, ומאידך התווספו אליה מרכיבים אחרים, בעלי תרומה עמוקה ורבת עוצמה ליעילות הטיפול. המורים המשתייכים ל-Hakomi Institue ממשיכים עד היום ללמד ברחבי העולם את אותה השיטה המקורית עם פיתוחים משלהם, ואילו ד"ר קורץ וענף המורים הקשור אליו הקימו מוסד אחר, Hakomi Education network intl’. הגירסה העדכנית נקראת גם “The Refined Hakomi Method”, ויש לה כמובן במשותף עם הגירסה "הקלאסית", וגם הרבה בשונה ממנה. אני עוסקת בגירסה המעודכנת ואינני מומחית לגירסה הקלאסית, אך כיוון שהשאלה בדבר ההבדלים בין שני סוגי האקומי חוזרת על עצמה ומתבקשת, אנסה לענות עליה כאן באופן חלקי ותוך הסתייגות מסויימת.
אם בוחנים את עקרונות השיטה, למשל, אז ההתמקדות בחווייה הנוכחית וההתנהלות בגישה ניסויית היו חלק בלתי נפרד מהאקומי למן ההתחלה, והן משותפות לשתי הגירסאות. לעומתן, העיקרון הראשון שהינו נוכחות אוהבת והעיקרון הרביעי - תנועה ישירה לכיוון הזנה - הינם חידושים של הגירסה הנוכחית התופסים בה מקום מרכזי ויסודי ביותר, והם אינם מצויים בשיטה הישנה. גם בכלים הטיפוליים עצמם ישנם הבדלים. בהאקומי החדשה, למשל, נותנים מקום חשוב למגע הפשוט, להחזקה הפיזית ולשתיקה מיומנת בזמנים שהמטופל במצב של עיבוד רגשי.
האקומי מתחילת דרכה כיוונה לגישה לא שיפוטית ומלאת כבוד אל המטופל. שיטת האקומי החדשה הרחיקה עוד לכת בכך שוויתרה על השימוש בתיאוריית אישיות. קלסיפיקציות כאלה או אחרות נדרשות במקצועות הרפואה, ואולי במצבים המכונים "מחלות נפש". אולם במסגרת תהליכי גילוי וחקירה פנימית של אינדיבידואליים "בריאים" יחסית, אנו נמנעים מלאבחן אנשים באופן שמסווג אותם לפי נוסחאות מוכנות - מתוך ההבנה שתיאוריות כאלה עלולות להוביל לעמדה תודעתית המצביעה על פתולוגיה והמניחה ש"יש משהו שצריך לתקן". בנוסף, צורת הסתכלות מובנית זו הינה פילטר דרכו נתפס האדם שאיתנו, ועלולה להגביל את יכולתנו להיות נוכחים עבורו באמת ולקלוט את מירב המידע שמתפקידנו לקלוט. למעשה, אפילו התגיות "מטפל", "מטופל" ו"פסיכותרפיה" הינם בעייתיים בהקשר זה, ואני משתמשת בהם רק לצורכי תקשורת נוחה. באנגלית משתמשים בהאקומי בדרך כלל במונחים Practitioner, Client - or the Person (being helped), and assisted self-study בהתאמה. במקום תיאוריית אישיות אנו משתמשים ב"אינדיקטורים", רמזים לא מילוליים המצביעים על חומרים מנטליים טעונים המארגנים את עולמו הפנימי של האחר.
תוכניות ההכשרה של שתי הגישות שונות גם הן. בתוכניות ההכשרה של השיטה המעודכנת הלמידה נובעת מתוך התנהלות בסביבה השוהה במצב תודעה בעל תכונות מסויימות. תהליך הלמידה מתרחש מעצמו, דרך הטמעה, מהגוף פנימה, מלמטה כלפי מעלה, בדרכים עוקפות-אינטלקט ועוקפות-אגו. מורה בשיטת האקומי (כמו המטפל בשיטה זו) שם לב למה שרוצה לקרות. במקום להגיע עם אג'נדה ולנסות לשלוט בתהליך ולכוונו לעבר יעדים קבועים מראש, הוא עוקב אחר האיתותים העולים מתוך הקבוצה מרגע לרגע, ופועל בעקבותיהם מתוך אמון מלא בכך שבמצב זה של נוכחות מלאה או נוכחות אוהבת יתרחש באופן טבעי מעצמו מה שצריך להתרחש. מורה מיומן בשיטה מגלם את רוחה. הוא מעביר בנוכחותו את המסר שיש תמיד את כל הזמן שבעולם ושאין מה להשיג; הוא נינוח בתוך אי-הידיעה ומגיב ביצירתיות לסיטואציות העולות בכל רגע; הוא מרגיש עצמו בצד המוזן והמקבל, לא רק בצד הנותן; הוא לא מומחה שמעביר ידע - הוא בעל תפקיד מיוחד בתהליך גילוי עמוק הנפרס מעצמו. אופייה של תוכנית ההכשרה בשיטת האקומי החדשה משקף כל זאת. הדרך להכשיר מטפלים ומורים לעתיד שיוכלו לפעול ברוח המתוארת כאן, היא ע"י העברתה באופן חווייתי בעצם סיגנון ההכשרה.
ככלל, הגירסה המעודנת של האקומי נצמדת פחות לטכניקה ושמה במרכז את המצב התודעתי בו שרויים המטפל והמטופל (או הקבוצה) ואת אופנות נוכחותו של המטפל או המנחה כאדם. על אף שגם בגישה החדשה ישנם כלים טיפוליים מאוד ברורים ומובחנים, והיא מלאת יצירתיות ופעילות - הרי שהדרך בה היא נלמדת ותפיסת תהליך הריפוי שבבסיסה - גורמים לה להשתרש ולבוא לידי ביטוי באופן אחר. בשיטה זו דרך העבודה והמיומנויות הכרוכות בה מתמזגות עם הווייתו של המטפל ונובעות ממנו. יותר משהוא מבצע פעולות טיפוליות כאלה או אחרות, הוא פשוט הווה אותן.
שתי השיטות טובות ומעמיקות ויש בהן הרבה מן המשותף. עם זאת, קיימים הבדלים בין שתי הגרסאות, חלקם מעודנים וחלקם מהותיים יותר - ברוח הדברים, בחלק מן הכלים הטיפוליים, בהשקפה הכללית ואף ביישומים שלהן. הגירסה המחודשת, מעבר להיותה שיטת פסיכותרפיה, הינה גישה כוללת יותר; היא נתפסת כ"דרך של האקומי להיות עם אנשים" ובכך מצביעה אל עבר יישומים נוספים, בתוך חדר הטיפולים ומחוצה לו.
