התייחסות לגוף בשיטת האקומי
פסיכותרפיה ממוקדת-גוף
התודעה והגוף אינם אלא שתי פניה של התופעה לה אנו קוראים "אני", ומקורם - חומרי או מנטלי - באותו מצבור נטיות: אין להפריד ביניהם. כל תופעה נפשית מתבטאת באופן זה או אחר בגוף ובתחושותיו. נסיונות העבר, קשים או מיטיבים, טראומטיים או מחזקים - מתבטאים בהבעות הפנים, בקולנו, במחוות, באופן בו אנו מחזיקים ומניעים את איברנו. ההיסטוריה שלנו כתובה אם כן בגופנו, ואנו יכולים לגשת אליה כאן ועכשיו. הגוף הוא מקור מידע עצום, ומוקד חשוב לריפוי. בהאקומי אנחנו מתייחסים לכך בכמה צורות:
התייחסות לתקשורת לא מילולית
כדי להישאר עם החוויה הנוכחית
המטפל או המנחה שם לב למאפיינים לא מילוליים המצביעים על תחושתו של המטופל ברגע הזה; הוא מפנה את תשומת ליבו אליהם, ובכך מזמין אותו להישאר עם החוויה הנוכחית. באופן זה חוזרת התודעה ופוגשת את הגוף, ואינה נודדת הרחק ממנו ומתנתקת.
כדי לבחון חומר לא מודע
בין הסימנים הללו ישנם גם כאלה העשויים להצביע על חומר לא מודע חשוב: אמונות ודפוסים המכווצים ומגבילים אותנו, גורמים לנו סבל לא הכרחי ומונעים שמחה אמיתית ורווחה, במערכות-יחסים ובכלל. כדי לבחון ולהכיר את החלקים האלה בתוכנו מחבר המטפל ניסויים קטנים הנעשים כשהקליינט נמצא במצב של מודעות פתוחה (בד"כ פשוט מחווה כלשהי או האזנה למשפט מסויים - שהמטפל מנחש שיגע בחומרי ליבה חשובים). ניסויים כאלה יכולים לעורר תגובות, לעיתים קרובות רגשיות. כשמתעוררות תגובות עשויים לעלות עימן זיכרונות, אמונות ואסוציאציות שיעזרו לקליינט להבין משהו על עצמו. כאן משמשת ההתייחסות לגוף כדי להתמקד ולחקור לעומק עניין מסויים שנראה רלוונטי לחייו של אותו אדם.
תמיכה בהגנות
התייחסות נוספת לגוף קשורה לתמיכה בהגנות. תבניות גופניות רבות מופיעות על מנת "לנהל" מצוקה כלשהי, להגן על עצמנו ולהתנחם. שלא במודע אנו, למשל, נמנעים מקשר עין ישיר מתוך פחד להיחשף; מכווצים כתפיים כדי לחוש בטוחים יותר; מנמיכים עצמנו כדי למנוע קינאה; מלטפים את הברך כדי להתנחם. בהאקומי אנו לא מעוניינים לאלץ את הגוף להתיישר כלפי מצב אחר אותו אנו תופסים כרצוי. במקום זאת, אנו עושים במודע את מה שהיה עד כה אוטומאטי, ובוחנים בתוך כך את שרשרת התגובות הקשורה להרגל זה. אנו עשויים, למשל, להגזים את כיפוף הכתפיים, ומתוך ההתבוננות בהשפעה שיש לפעולה זאת - לגלות מה היא משרתת ולמה היא קשורה. כשאנו עובדים בקבוצה אפשר שאחד מהחברים אף יתמוך פיסית בכיפוף הכתפיים של האדם המתבונן פנימה; תמיכה כזאת מעבירה לגוף ולתודעה את המסר שמה שהם זקוקים לו הינו לגיטימי ומקובל. כשמישהו אחר מחזיק עבורנו את מה שאנו בד"כ משקיעים בו כ"כ הרבה אנרגיה - אפשר שנחווה הרפיה והקלה גדולה. ההתנהלות לפי שיטת האקומי מכוונת לתמוך ב"מה שרוצה לקרות". לפעמים זה כל מה שצריך התהליך כדי להתרחש ולהיפתח מעצמו. ללא המאמץ לשנות וללא כוחנות, מתוך סקרנות ובתנועה אל המיטיב והאמיתי, נתקל התהליך במינימום התנגדויות ומתקדם באופן פרדוקסלי מהר ורחוק יותר.
If you want to become whole,
let yourself be partial.
If you want to become strait,
let yourself be crooked.(דאו דה-ג'ינג, מיטשל, 22)
כדי לחוות את החוויה החסרה
הצורך במגע הוא כה בסיסי, ובאופן אידאלי עליו להיות חלק מהמוענק לאדם העובר את התהליך. בסיטואציה טיפולית של אחד-על-אחד, ובפרט כאשר המטפל והמטופל הם גבר ואשה - אנו נמנעים בד"כ ממגע. אך בעבודה הקבוצתית אנו נהנים מהיתרונות הברורים של המגע כאמצעי ריפוי. האקומי איננה שיטה של "טיפול במגע". אולם אנו משתמשים במגע ובגוף כדי לתמוך בהגנות גופניות, כדי לנחם, לחזק והעניק חום וקירבה, וכאחת הדרכים לחוות את החוויה החסרה. אם מתגלה, למשל, הצורך להיות מוסתר מעיניים בוחנות - יכול אחד החברים להתיישב לפני ה"מטופל" כך שיחסום בגופו את מבטו של ה"מטפל"; אם עולה הצורך לנוח - יכול המטופל לשכב על שמיכה, בעוד שניים או שלושה חברים ממלאים בידיהם כל מרווח שנותר בין גופו לבין הריצפה, ומאפשרים בכך הרפייה עמוקה יותר.
הגוף, תחושותיו ואיתותיו חשובים ומרכזיים מכדי שנוכל לוותר על העבודה איתם. האקומי היא דרך לא אלימה ולא פולשנית לעבודה כזו בדרך להכרות עצמית מעמיקה ולחוויית האלטרנטיבה החסרה.
