האקומי - דף הבית
הפסיכואנליזה של פרויד צמחה מתוך המודלים המדעיים-רפואיים ועל בסיס הנחות היסוד של הסיבתיות האריסטוטלית. נקודת מבט זו מניחה דואליות בין סובייקט לאובייקט, גישה אינסטרומנטלית-פונקציונאלית ליחסי אובייקט 1, והיגיון לינארי המכוון כלפי תכלית הניתנת תמיד להסבר 2. מאז, כמובן, התפתחה הפסיכואנליזה, ונקודת המבט שלה התרחבה והפכה מגוונת. הפסיכולוגיה של ימינו מתייחסת לתלות הדדית המתקיימת בין המטפל למטופל, וזאת בעיקר דרך המושגים הזדהות השלכתית, העברה והעברה נגדית, ועצמיזולת. הגישה האינטרסובייקטיבית מדגימה אף היא משהו מן המורכבות בה מתייחסים כיום למרחב הבינאישי הטיפולי.
Set Free, על אף כל זאת, אולי בשל מקורותיה התרבותיים של הפסיכולוגיה המערבית ואולי בשל נטיותיו הבסיסיות של האדם לתפוס עצמו כישות מוגדרת ונפרדת ולפיכך להניח דואליות בינו לבין הזולת, משהו יסודי מן התשתית המחשבתית המקורית ההיא מאפיין עד היום, במידה זו או אחרת, את הפסיכולוגיה על זרמיה השונים. תורות פילוסופיות ומדיטטיביות שונות מציעות מזה אלפי שנים הבנה שונה של האדם והמציאות; גישת האקומי מציעה אלטרנטיבה ישימה לחשיבה הרפואית-דואליסטית בתוך שדה הפסיכותרפיה עצמו. במקום חלופה רעיונית-תיאורטית מחד, וללא הצורך להתבסס על שילוב מדיטציה בסיטואציה הטיפולית מאידך, האקומי מאפשרת למטפל לבחון את עצם עמדתו המנטאלית, לחולל בה טרנספורמציה, ובדרך זו לשנות את המרחב הטיפולי כולו.
ביטויים בולטים לקו מחשבתי זה של הפסיכולוגיה הם המודלים האבחוניים ותפיסת התפקידים של המטפל והמטופל. האבחון מתבסס על סיווג המטופל לקטגוריות מובנות של הפרעות נפשיות, הפרעות אישיות, טיפוסי אישיות וכיוצא באלה. זרמים ושיטות מסוימים, מתוך ביקורת על הגישה של הפסיכולוגיה המסורתית, השתדלו לפתח שיטות אבחון שיימנעו עד כמה שאפשר מתיוג פתולוגי, ויביטו על מכלול הסימפטומים, האיפיונים והתופעות שמציג המטופל מזווית יחסית ומקבלת יותר. כך עשתה גם שיטת האקומי בראשית ימיה, תוך שהיא משתמשת בתיאוריית אישיות מבוססת-גוף שפיתחה ככלי האבחוני שלה. העובדים לפי הגרסה הקלאסית של האקומי עושים שימוש בתיאוריה מעניינת זאת עד היום.
האקומי מתחילת דרכה כיוונה לגישה לא שיפוטית ומלאת כבוד אל המטופל. The Refiined Hakomi Method הרחיקה לכת עוד, בכך שוויתרה כליל על השימוש בתיאוריית אישיות. לפי גישה זאת, קלסיפיקציות כאלה או אחרות נדרשות במקצועות הרפואה, וכן במצבים המכונים "מחלות נפש"; אולם במסגרת תהליכי גילוי וחקירה פנימית של אינדיבידואליים "בריאים" יחסית, הפעולה המנטאלית של המיון מציבה מכשול האינהרנטי לה. זוהי צורת הסתכלות מובנית המתפקדת כפילטר דרכו נתפס האדם שאיתנו, והיא מגבילה את יכולתנו להיות נוכחים עבורו באמת ולקלוט את מירב המידע שמתפקידנו לקלוט. היא עלולה להוביל לעמדה תודעתית המתמקדת בליקויים והמניחה ש"יש משהו שצריך לתקן". במקום תיאוריית אישיות אנו משתמשים ב"אינדיקטורים", רמזים לא מילוליים המצביעים על חומרים מנטאליים טעונים המארגנים את עולמו הפנימי של האחר. מהם אנו שואבים מידע עשיר המזין את התקדמות התהליך.
גם התגיות המקובלות "מטפל", "מטופל" ו"פסיכותרפיה" הינן טעונות בחינה בהקשר זה, ואני נוהגת להשתמש בהן רק לצורכי תקשורת נוחה. באנגלית משתמשים בהאקומי בדרך כלל במונחים Practitioner, Client - or the Person (being helped), and assisted self-study בהתאמה. העמדה התודעתית של המיומן בגירסה זו של האקומי מושתתת על ביטולה של הדואליות בין סובייקט לאובייקט (או בין סובייקט לסובייקט) והיא מתקיימת מעבר למודל הרפואי. לכן אלמנטים רבים של דרך העבודה מיושמים גם מחוץ לסיטואציה הטיפולית, לשם טיפוח גישה מלאת קשב, נוכחות וחמלה ליחסי אנוש. הסתייגות זו מהגדרות התפקידים המסורתיות אינה מרמזת על התנערות כלשהי מאחריות מצידו של איש המקצוע. מי שעובד בדרך זאת רואה את התלות ההדדית שבין השותפים לתהליך, ופעולה היוצאת מתוך תפיסה של תלות הדדית מלווה תמיד ברמות העמוקות ביותר של אחריות אישית, מקצועית ומוסרית.
האקומי אינה מוגדרת באופן רשמי כפסיכותרפיה בודהיסטית, אך רבים מתייחסים אליה כאל כזאת. זאת משום שרוח הדברים, גישת המטפל ותפיסת העולם עליה היא מבוססת - נמצאים בהלימה עם החוכמה ה"בודהיסטית". בניגוד לשיטות אחרות של פסיכותרפיה המבוססות על הלך רוח "בודהיסטי" 3, אין בשיטת האקומי עבודה דרך מדיטציה. אני שומרת על הפרדה בין תרגול המדיטציה לבין העבודה התרפויטית, ומעדיפה להשאיר את שתי הפונקציות הללו כל אחת במקומה, נקייה לעצמה. המטרות של שני התחומים האלה שונות, אף ששתיהן קשורות לצמיחה ולהתפתחות וביכולתן לתמוך זו בזו ולהזין האחת את השנייה. הבודהה לימד דרך לשירושו המוחלט של הסבל, ואנחנו בהאקומי שואפים לטפל רק בסוג הסבל הנובע מכיווצים וממיגבלות שנוצרו עקב חוויות חיים קשות, טראומות או חסכים - זה הנובע מאותם דפוסים אוטומאטיים הגורמים למה שרון קורץ נהג לכנות 'סבל לא הכרחי'. כמובן שלפי הבודהה כל סבל הינו בלתי הכרחי, אבל אלה הן רמות התייחסות שהפרקטיקה של הבודהה מטפלת בהן - ולא הפסיכותרפיה 4. מצב התודעה של הקשב הפתוח (המכונה באנגלית בדרך כלל mindfulness) הינו רכיב חשוב בשיטת האקומי, אך לא באותו האופן בו הוא משמש בשיטות פסיכותרפיה אחרות, הנעזרות בו כתירגול מדיטטיבי. במדיטציה מתאמנים במצב זה לשם תהליך הכחדה שיטתי של משקעים מנטאליים שליליים. בהאקומי, לעומת זאת, הוא נועד ליצור ולהחזיק חלל פנימי המזמין אליו את מה שרוצה לעלות מן הלא מודע, והמאפשר גמישות וספיגה 5, כלומר - את היכולת לחוות חוויות חדשות, להשתנות ולהתרפא. ההכרה בתפקידן השונה של המדיטציה והפסיכותרפיה ובמוטיבציות השונות המביאות אדם להיעזר בהן - היא אחד הגורמים המאפשרים את מיצויו של הפוטנציאל הגלום בכל אחת מהן.
The Refined Hakomi Method מעמידה במרכזה את המצב התודעתי בו שרויים המטפל, המטופל או הקבוצה ואת אופנות נוכחותו של המטפל או המנחה כאדם. עמדתו של המטפל מבוססת על התמקדות בחוויה הנוכחית, על העדר תלות במילולי ובמושגי, על גישה סקרנית-ניסויית, ובראש ובראשונה על נוכחות אוהבת. הנוכחות האוהבת היא גישה הקשורה לאיכויות מסוימות של קשב, תפיסה ורגש. היא שינוי מנטאלי שהעובדים בדרך זו לומדים לעשותו באופן רצוני, והיא המיכל או המצע הבסיסי ביותר בשיטה זו, המאפשרים לתהליך החקירה והריפוי להתרחש בטבעיות בסביבה בטוחה באמת. הנוכחות האוהבת איננה "משקפיים ורודים" או "חשיבה חיובית". למרכיב ה'נוכחות' מקום מרכזי ביותר בגישה זו, ומשמעו עיניים פקוחות לרווחה גם אל מול הסבל, המגבלה והקושי. אולם גם את כל אלה ניתן לראות מתוך רגש כנה של קבלה ואמפתיה, מתוך ההערכה ליופי ולכוחות האנושיים המצויים באחר וללא השיפוטיות והמחשבה שמשהו אינו כשורה. כשעובדים בשיטת האקומי, גם המטופל או חברי הקבוצה מטפחים בתוכם את העמדה המנטאלית הזאת. ככל שמתקדם התהליך והחוויות החדשות שהוא מציע חוזרות על עצמן ומחלחלות, הולכות ומתפתחות אצל השותפים לתהליך יכולת הקשבה פנימה והחוצה, ונוכחות מרווחת ונינוחה המסוגלת לקבל יותר ויותר מן העצמי ומן העולם בזרועות פתוחות. איכויות אלה תורמות להרמוניה פנימית ובינאישית, והן ברות-יישום גם מחוץ לחדר הטיפולים.
האקומי מבוססת גם על העקרונות הדאואיסטים של non-doing ו- non-being. מטפל בשיטת האקומי שם לב למה שרוצה לקרות. במקום להגיע עם אג'נדה ולנסות לשלוט בתהליך ולכוונו לעבר יעדים קבועים מראש, הוא משתדל לעקוב אחר האיתותים העולים מתוך האדם שעימו מרגע לרגע, ולפעול בעקבותיהם מתוך אמון מלא בכך שבמצב זה של נוכחות מלאה או נוכחות אוהבת יתרחש באופן טבעי מעצמו מה שצריך להתרחש. הדברים מתקבלים כפי שהם, ללא קטגוריזציה והעדפה וללא מאמץ לדחוף אל עבר שינוי הנחשב רצוי. זהו ישום עמוק של אי-אלימות, העדר פולשנות וכבוד אמיתי לזולת. המיומנות בשיטה זו מתבטאת ביכולת לתמוך בתהליך הריפוי הספונטאני ולהימנע מלעמוד בדרכו. התנהלות כזו דורשת ויתור על שליטה, ואת השלתם של הרגלים ישנים החוסמים הקשבה אמיתית, סוגרים את התודעה וחוצצים בינינו לבין האחר בדרכים שונות. סגנון ההכשרה בגרסה זו של האקומי משקף את כל האיכויות הטיפוליות, התודעתיות והאנושיות הללו, ומאפשר את טיפוחן. איש המקצוע רוכש במהלך הכשרתו כלים טיפוליים ספציפיים, אך אלה מקבלים את הגוון והכיוון הנכונים רק כאשר עמדתו המנטאלית פתוחה ועדינה באמת, נינוחה ומרווחת. המטפל בגישה זו שואף לגלם את רוחה: להעביר בהווייתו את המסר שיש תמיד את כל הזמן שבעולם ושאין מה להשיג, להיות נינוח בתוך אי-הידיעה, ולהגיב ביצירתיות לסיטואציות העולות בכל רגע. הוא חש עצמו בצד המוזן והמקבל, לא רק בצד הנותן; הוא אינו מומחה המעביר ידע, אלא בעל תפקיד מיוחד בתהליך גילוי עמוק הנפרס מעצמו.
לקריאה מעמיקה יותר בנושא עמדת המטפל (כולל דוגמאות קליניות), קראו את המאמר רגעי מפגש: על אירועים בלתי-אמצעיים המתרחשים במרחב שמעבר להרגלי »
1 אסתר פלד, פסיכואנליזה ובודהיזם: על היכולת האנושית לדעת (תל אביב: רסלינג, 2005), 15-19.
2 Jonathan Lear, Happiness, Death, and the Remainder of Life (London: Harvard University Press, 2000), 62-105.
3 כמודטת גם אינני מזדהה עם הכינויים "בודהיסטי" או "בודהיזם", כיוון שהוויפאסנה הינה טכניקה אוניברסאלית, לא כיתתית ולא דתית, חפה מכל "איזמים" ודוגמות - על אף שהיא בהחלט יישום של דרכו של הבודהה.
4 Ron Kurtz SufferingHappensExpand.pdf.
5 Ron Kurtz Getting it.